היפ הופ: שמוסיקה הפכה לתרבות

היפ הופ לא נולד כדי להיות טרנד הוא נולד כי לאנשים לא היה איפה לדבר.

בשנות ה-70 בברונקס צעירים שחורים חיפשו דרך לבטא מציאות של שוליים, הדרה וחוסר הזדמנויות.

מתוך הרחוב צמחה תרבות שלמה כזו שלא חיכתה לאישור כדי להתקיים הם פשוט יצרו אחת.

מסיבות רחוב, תקליטים ישנים, מיקרופון אחד שעובר מיד ליד, דיי ג'יי שמאריך את הביט, מנחה שמדבר מעליו, רקדנים שמשתלטים על השטח והקירות שמתמלאים בגרפיטי כל ביטוי היה חלק משפה חדשה- שפה של נוכחות וזהות.

החלוצים והמשוררים

אמנים כמו Afrika Bambaataa  ו-  Grandmaster Flash היו מהראשונים שהפכו את הפטיפון לכלי ביטוי תרבותי, הם לא רק יצרו מוסיקה אלא בנו קהילה ושפה.

בהמשך ההיפ הופ קיבל עומק חדש  Public Enemy הביאו מסרים פוליטיים חדים בעוד טופאק שאקור וביגי סיפרו סיפורים אישיים וישרים מהרחוב ובמקביל NAS הציג כתיבה לירית מורכבת. אמניות כמו קווין לאטיפה ו- MC Lyte הוכיחו שהקול הנשי הוא חלק בלתי נפרד מהשיח התרבותי ולורין היל עם השילוב של ראפ, שירה ונוכחות אינטלקטואלית הציבה סטנדרט חדש ליכולות של אמניות להוביל את הז’אנר.

הסטייל היה המסר

הסטייל היה חלק בלתי נפרד מהמסר- בגדים רחבים, נעלי אדידס, כובעים ושרשראות זהב הפכו לסטייל רחוב מהאהובים עלינו עד היום ובזמנו שיקפו שייכות, כוח ונוכחות. Run-D.M.C חיברו בין מוזיקה לאופנה והפכו פריטים יומיומיים לאייקונים תרבותיים. מיסי אליוט הרחיבה את גבולות האסתטיקה הנשית והציגה נוכחות חזקה ומקורית עם חליפות הניילון. פארל וויליאמס הציג שילוב ייחודי בין אופנת רחוב ליוקרה ושינה את האופן שבו גברים בהיפ הופ מתלבשים. קניה ווסט הפך את האופנה לחלק ליבה מהקריירה שלו, החל מתקופת College Preppy (סגנון לבוש שאפיין את תחילת הקריירה שלו בתקופת יציאת אלבום הבכורה שלו) ועד להקמת אימפריית עיצוב משלו ואסאפ רוקי ביסס את מעמדו כ"Fashion Killa" כשהוא מטשטש את הקווים בין עולם המסלולים הגבוהים לבין הסטייל של הרחוב. כל אלו העצימו את המוזיקה ואת המסר שהם רצו להעביר והוכיחו שהמראה החיצוני הוא כלי ביטוי אומנותי לא פחות מהצלילים עצמם.

העידן החדש: אימפריות ואבולוציה

בתחילת שנות ה-2000 ההיפ הופ נכנס לעידן חדש אמנים כמו 50 סנט, נלי, קניה ווסט, Ja Rule, ליל ווין ועוד הרבה אמנים נוספים אשר הביאו סגנון אישי, חופשי וחדשני בעוד דרייק טשטש גבולות בין ראפ ל RNB ושילב ביטחון עצמי עם פגיעות רגשית, קנדריק לאמר וJ.Cole החזירו את הפוקוס לכתיבה משמעותית ולסיפור והם מוכיחים שהז'אנר עדיין יכול להיות עמוק וביקורתי. בנוסף, אמניות כמו ניקי מינאז', קארדי בי ,מייגן די סטליון ועוד תופסות מקום מרכזי ומעצבות מחדש את השיח סביב כוח, גוף ונוכחות והן באות עם אמירה שהן לא רק משתלבות בתרבות הן מובילות אותה!

היפ הופ הוא לא רק מוסיקה הוא תרבות שלמה המגדירה קול, סטייל וזהות, הוא חוצה גבולות וגילאים והוא ממשיך להיות כוח תרבותי חזק שמחבר בין דורות, קהילה ומוסיקה. להיפ הופ יש עומק, נשמה וסיפור והוא כאן להשפיע, ולהישאר בתודעה לעוד שנים רבות.

בפרק הבא נצעד לעולם ה‑R&B- מוסיקה של רגש ונשמה.